בלוג

מתי אני כותבת

פתאום שמתי לב שאני כותבת יותר כשאני בסוג של רצון לפתור משהו. כשיש צורך ללבן נושא ,בעיה. כשיש קושי. כשיש הבנות ואז יש רצון לחלוק.
 
כשאני בסיפוק עם עצמי. לא רוצה יותר ולא פחות. מרוצה ממה שיש. אין תלונות. אין בקשות. סבבה.אני לא כותבת.
 

הודיה

הינה היום הינו יום הולדתי הלועזי 17/9. אני מאחלת לעצמי מזל טוב. ורוצה לנצל הזדמנות זו להודיה.
 
הודיה לחסד. לחסד רב ההדר. הודיה לאלוהיי ולבוראי. הודיה לשפע וליופי ולאמת ולאחד.
 
הודיה למשפחתי הוריי אחיי וחבריי ולכל האנשים שפגשתי.
 
הודיה לשרשרת המורים: ארוויק, רפי רוזן, סימה, נאדר בוטו, רוני, ג'ון דה רוייטר, לילי בנטב ועוד שבוודאי שכחתי.
 
הודייה לאווטרים: ראמנה מהארישי, ג'ון דה רוייטר, מאדר מירה, אמה, ניסראגדטה ורבים נוספים שאיינני מכירה.
 
הודייה לקיים ולקיום
 

ברכת ראש השנה לעצמי

לפתע עלה לי בראש שאברך את עצמי לכבוד ראש השנה.
 
אז מתוקה אהובה ויקרה
שתהייה לך שנה של שיחרור
שנה של אהבת אמת, אהבה ללא תנאי.
שליבך יהיה פתוח לרווחה בכל זמן ומצב.
 
שתמיד תמיד תזכרי שהחסד עימך והוא את.
שתדעי שלא את היא העושה.
ושהחסד הוא זה שיוצר אותך ואת כל מה שסביבך.
 
את מסירה אשמה אחריות וקרדיט. ומאפשרת לשפע ולחסד לתפוס מקום או להחשף בליבך, נשמתך והוויתך.
בכניעה מוחלטת
אמון שלם ומלא
כנות עמוקה
וענווה
 
לחיי השיחרור והחזרה הביתה.

שקר וסבל

אתמול עלתה בי המחשבה שכשאנו משקרים לעצמנו אנחנו גורמים לעצמנו סבל.
 
וזה עלה אחרי שחברה אמרה: כל אחד יודע בפנים כשהוא משקר. וכאשר הוא נמצא בסביבה שנוח לו בה אז יותר קל לו לחשוף ולהודות שהוא משקר.
 
להערכתי בסיס הקיום האנושי הינו שקר. מלבד יוצאים מהכלל שהינם מועטים ביותר. שהכנות בעצם עזרה להם להשתחרר.
אנו כל הזמן מסתירים ומשקרים. ובעיקר לעצמנו. בקשר למניעים שלנו, לרצונות שלנו, לצרכים שלנו. אנו לא עומדים ערום וערייה חשופים אל העולם. יש לנו מסכים ופילטרים דרכם אנו חיים. דרכם אנו מתבטאים ובאים ליידי מימוש.
 

כאב פיזי וטיפול אנרגטי

בשבועיים האחרונים במקביל לפתיחה אנרגטית עליה כתבתי, ממבנה אנרגטי של צ'קרות ליהלום, אני חווה כאב פיזי רב.
 
זה התחיל בכאבי ראש שנמשכו שבועיים. כאבים שהסתיימו רק לאחר שטיפלתי בעצמי אנרגטית. הבנתי שפגשתי מישהו מהעבר שעורר בי זכרונות. מיד כאב הראש עבר. אך לא לפני שברמה מסויימת נכנעתי וקיבלתי את המצב. כשברקע משהו בי מבין שזה קשור בפתיחה ובשינוי האנרגטי שלי.

ממבנה אנרגטי של צ'קרות ליהלום

החל מ- 8/8/10 שמתי לב לשינוי אנרגטי המתרחש בי. ממבנה של צ'קרות למשהו אחד בעל צורה של יהלום שמרכזו בלב. אולי אני טועה בקשר לצורת המבנה אך העיפעוף והמסר הינו של מרכז אנרגטי אחד.
 
יש כניסה ויציאה ממצב אנרגטי זה. כאשר יש יציאה יש תחושה של נפילה. תחושה של חולי. תחושה שמשהו לא כשורה.
 
הזמנים כעת הם זמנים של שינוי והתפתחות לכיוון של משהו אחד. המיותר מראה את פניו ויש התנגדויות אחרונות של המיינד, שעדיין פעיל.
 

החוסר

השבוע טיפלתי בעצמי ובאחרים סביב הנושא הזה של החוסר.
 
האם המוטיבציה שלנו לעשות או לא לעשות משהו מושפעת מהחוסרים שלנו?
האם החוסר מתפעל אותנו?
האם החוסר רוצה לשמר את קיומו?
מתי אני בא ממקום אמיתי ומתי מהמוגבלויות שלי?
 

הגשמה

הגשמה היא להוציא את הבפנים החוצה. ואין הכוונה ליכולת או לכישורים. הכוונה הינה להוציא את האהבה שבפנים החוצה. לתת לאלוהי שבתוכי ביטוי בחוץ.
 
להיות אהבה בפעולה.
 
תמיד חשבתי שהגשמה זה לדעת, להיות בעל יכולת, להצליח. והלכתי בכיוון. למדתי תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות. לא כי אהבתי אלא כי אמא שלי אמרה שאישה צריכה להיות עצמאית ואבא שלי חשב שאישה לא יכולה להיות אשת עסקים, ואני רציתי להוכיח לו אחרת. כמה טפשי.
 

לאהוב?

בעקבות תיסכול וחוסר אונים מול אדם יקר עלה בי הנ"ל.
 
האם חשוב לי לאהוב אותה או שהיא תאהב אותי? מה חשוב יותר?
 
וכך עניתי לעצמי: אם אחכה שאחרים יאהבו אותי לפני שאוהב אותם, לא אתקדם הרבה. אני רוצה לאהוב אחרים ללא קשר או הקשר להאם הם אוהבים אותי או לא.
 
אני יודעת שבבסיס אנשים אוהבים אחד את השני. זה לא יכול להיות אחרת. כי זה גוף אחד. אך במודע, בפועל, יש קושי להוציא את זה החוצה. זו אומנות.
 

למה קשה לי לשחרר אותי

באמצע הביקור של ג'ון בארץ עלתה לי שאלה. איך זה ש 99.9% מאוכלוסיית העולם אינה ערה. למה יש כל כך מעט אנשים מוארים. ונעזוב כעת את ההגדרות של מה זה ער או מואר. די ברור לי שהרוב המכריע של האוכלוסיה, הוא בסבל לגווניו. אז למה להאחז בסבל ובאשליה. יש אלטרנטיבה, שהיא האני האמיתי שלי, מדוע איינני בוחרת בה. מדוע אני לא שם.
 
ואז עלו בי כמה מחשבות ואני רוצה לשתף אתכם. המשמעות של להיות ער הינה בצורה האבסורדית ביותר, הוויתור על כל סוג של ייחודיות או נבדלות. והרי אני והאחרים שנים על גבי שנים מטפחים את הנבדלות. דרך הצלחה, דרך הסבל, דרך המיינד. כיצד נסכים לוותר על מה שבנינו. אפילו שמשהו אומר לנו שזו אשליה.  חלק מהסיבות הן ההרגל, החברה, ההשתקפות של האנשים סביבנו. זה דומה לאריה שחי בסביבה של כבשים והוא בטוח שהוא כבש.