בשבועיים האחרונים במקביל לפתיחה אנרגטית עליה כתבתי, ממבנה אנרגטי של צ'קרות ליהלום, אני חווה כאב פיזי רב.
 
זה התחיל בכאבי ראש שנמשכו שבועיים. כאבים שהסתיימו רק לאחר שטיפלתי בעצמי אנרגטית. הבנתי שפגשתי מישהו מהעבר שעורר בי זכרונות. מיד כאב הראש עבר. אך לא לפני שברמה מסויימת נכנעתי וקיבלתי את המצב. כשברקע משהו בי מבין שזה קשור בפתיחה ובשינוי האנרגטי שלי.

הלימוד הולך ומעמיק והכניעה מראה את פניה הרבות.
 
להיות ללא העדפה זה בעצם סוג של כניעה. סוג של התמסרות. כמו לומר אני מסיר שליטה ומסכים להיות במקום של חוסר העדפה. חוסר בחירה. אני מוותר על הברירה מבין כמה אופציות. אני מוותר על בחירה ספציפית.
 
כשאני עושה כך אני בעצם נפתח לאין סוף אפשרויות. ויתכן והטוב ביותר הוא זה שיקרה. הפנים יקח פיקוד. נפנה לו את הדרך והוא יראה את פניו. לא תמיד נדע שהוא שם, מספק לנו שפע אין סופי בדיוק לפי מה שאנו צריכים. ולא תמיד לפי מה שרוצים.
 

האם אני מרוצה מעצמי היא שאלה חשובה. בבסיסו האדם רוצה לחוש שביעות רצון וסיפוק. והדיון הינו סביב השאלה האם שביעות הרצון יכולה להגיע מבחוץ. האם הבחוץ יכול לתת לי את מה שאני מצפה ממנו. או לעיתים אף דורש ממנו. האם אני נתון לחסדו של הבחוץ. והבתאם למצב רוחו או דבריו אני נע ונד במצב הרוח שלי.
 

אני כאן והשמש עלי
אור ואהבה עוטפים אותי
ואני בהתמסרות וכניעה
איזה יופי איזה כיף
 
ומה אומר ומה אבקש
כלום, פשוט כלום
אלוהי היה עימי
 
למד אותי פשטות וענווה
למד אותי לתת
למד אותי לסלוח
 
אלוהי רב החסד
מודה אני לך
אלוהי היקר, אני שלך
 

המצב הינו שמרביתנו נמצאים בחוסר מול אימא ואבא שלנו. מרבית ההורים לא יכולים לראות את הילדים שלהם. הדבר גורם לתיסכול בשני הצדדים.
 
לעיתים יש זילזול של ההורים הנובע מהבדלי השקפות, תפיסת עולם וכן כפי שאמרתי קודם, חוסר יכולת לראות את פרי ביטנם. הדבר גורם לכאב אצל הילדים ורצון להראות להורים, את עצמם. מתקיים מצב של חוסר שביעות רצון. וחיכוך. וחוסר הרמוניה.
 

הכתוב כאן הוא מהתבוננות על מערכת יחסים בין גבר לאישה על מורכבותם.
 
מדוע כל כך קשה להחזיק מערכת יחסים לאורך זמן?
איך ניתן לשמור על הגחלת?
ומהי התכלית של זוגיות?
האם יש אלטרנטיבה לזוגיות?
 
הקושי במערכת יחסים זוגית הינו נגזרת של הקושי האישי שלנו. קושי בהבנת החיים והמערך בו אנו נמצאים. מה זה גבר? מה זה אישה? מהם בכלל החיים האלה?
 
בשום מקום לא מלמדים מיומנות זוגית. אנו לומדים הרים על הרים של ידע ואת הדבר הבסיסי הזה אין לנו היכן ללמוד.
 

במהלך מדיטציה בקורס וורטקס הילינג שמעתי את המשפט: " ה' רועי לא אחסר".
 
הנושא של המדיטציה היה חיבור לאנרגיה של ישו וזה היה המסר בשבילי. אח"כ חיפשתי באינטרנט והבנתי שמשפט זה הוא מתהילים פרק כ"ג.
משפט כל כך פשוט וכל כך יפה וממצה.
 
המשפט הזה נסך בי רוגע והנחיה. להמשיך בדרכי ולתת את מבטחי באל. אני אהובה ומוגנת. החוסר הוא מסממני הסבל. ואחד מהמפתחות להשתחררות מהסבל, הם לשים את מבטחי באלוהים ולתת לו לרעות אותי.
 
כולי בהודיה כלפי הפלא הזה שלוקח אותי למחוזות לא ידועים.

כשהתעוררתי הבוקר קלטתי שהמיינד שלי היה פעיל מאוד בחלום ובין החלומות. די התבאסתי. אמרתי לעצמי בערות אני מזהה את המיינד ויודעת לזהות אותו ברמה כזו או אחרת. בלילה אני כמו חסרת אונים. המיינד כמו גנב בלילה מתגנב ותופס נפח. חשבתי לעצמי מה אוכל לעשות.
 
אולי להכנס לשינה ממצב של שקט.
אולי לאמן את ההכרה לזהות את המיינד גם בלילה.
אולי לפנות להדרכה העליונה כדי לקבל אינפורמציה בעניין.
ואולי להשאר עם זה כמו שזה ולהתבונן.
 

האנרגיה החל מ- 29.9.09 הינה הארה. ההרגשה שלי הינה שהאנרגיה הזו תשאר הרבה זמן.
זו לא ויברציה. זו כמו נוכחות. משהו שנמצא במאסה קריטית שכזו ,שזה מורגש. יתכן שזו עבודה של אווטרים או שזו התגשמות של משהו שאנו יכולים לאפשר אותו. משהו שהיה שם מאז ומתמיד וכעת אנו יכולים להתייחס אליו או להכיל אותו.
 
המשמעות מבחינתי, המוגבלת כבת אנוש, הינה כניסה יותר לעומק.  אפשרות לסגור מעגלים קארמתיים עם אנשים בין אם ישירות או דרך אנשים אחרים. דברים נסתרים צצים ועולים על פני השטח. הרגשה של תחילת גלגול, הרגשה של אינפורמציה חדשה. שמהותה הינה פחות ידע ומילים ויותר נוכחות, הוויה והסכמה לקבל את היש. ראיה רחבה יותר של הסובבים אותנו, כמסייעים ,שותפים וחברים במסע. התחברות רבה יותר לכך שהכל הינו אלוהים. פתיחת הראיה לכך שאלוהים מראה את פניו דרך אירועים, אנשים ומקומות. הסכמה לגעת במקומות הכואבים שלנו והסכמה שזה יגיע דרך האהובים לנו. אנו רואים זאת פחות כפגיעה ויותר כהנחיה אלוהית. הבנה גדולה יותר של האגו. התחברות גדולה יותר מכל מיני כיוונים לדממה, לשקט, לכלום. הבנה שאני לא בוחר אלא רק מבצע את שנבחר ע"י האלוהי. הבנה גדולה יותר של מנגנוני ההיצמדות והניכוס שלנו. הכרה רבה יותר בערך החופש. החופש מלהיות כבול לדברים ארציים פיזיים. והלימוד איך לשלב את הבחירה האלוהית של להיות כאן עם לחיות כאן ולא לברוח.
 
הנוכחות של ההארה מאפשרת לנו חיבור מדהים למהות הבסיסית שלנו. ושם המשחק כעת הינו התעוררות.
 

בטיפולים שביצעתי בעצמי ובחברים שמתי לב שמבחינה אנרגטית כפות הרגליים יכולות להיות לא על הרצפה.
 
לעיתים זהו מצב קבוע ולעיתים משתנה בהתאם לסיטואציה ולנוכחים. הסיבות לריחוף מעל האדמה הן רבות ומגוונות. בריחה, לחיות בעולם של פנטזיה, קושי להתמודד עם דברים שקורים, רצון ללכת למעלה, הכחשה, מסכה, חוסר רצון לקבל הזנה מהאדמה, פחד להיות מקורקע, פחד מאחריות, פחד לחיות, פחד לממש עצמי פיזית, מחשבה שרוחני זה לרחף, מחשבה שלמדוט זה לעלות, מחשבה שאני מחובר לעצמי כשאני עולה מעלה, ועוד.
 
כדרך של שיגרה במהלך טיפולי. אני בודקת האם כפות הרגליים הן על הרצפה.

אתמול בעודי נוהגת עלתה בי מחשבה. המחשבה היא שאני מקנאה בחברה שלי. לאחרונה יש לי חוסר נינוחות מולה. וברוב טיפשותי אפילו אמרתי לעצמי:" מה המשחק הזה שהיא משחקת מולי". זו חברה חדשה.
 
פתאום קלטתי שאני היא זו שמקנאה בה. ולא היא בי כפי שתהיתי.
אני מקנאה ביכולת שלה להיות חברותית וליצור חברויות במיידי. לה יש משהו שלי אין. ויצר התחרות שבי צץ ועלה. בהבלחה של אמת קלטתי שמאוד חשוב לי להיות בין המובילים. והינה יש מישהו שמוביל ואני לא. לפחות במקום הספציפי הזה. הצורך במצויינות בכל מקום, קיים בי.
 

בפגישה שלנו ביום שישי פתאום פתחתי במונולוג שאני רוצה לשתף אתכם בו.
 
רצוי לנו להודות בחסרונות שלנו ובחוסר המושלמות שלנו.
כך אנו מרפאים עצמנו.
פחות רגישים לביקורת שבאה מבחוץ.
כך אנו מתרגלים כנות.
כך אנו מתרגלים ענווה.
כך אנו פחות חשופים לשליטה מבחוץ.
החשש מביקורת ופגיעה יורד.
וכך הכי חשוב אנו פנויים סוף סוף להנהיג את עצמנו.
 
 
הפחד המרכזי של אדם בבואו להנהיג הינו היותו בעין הסערה, חשוף לביקורת.